אודות securiTip

ה”תחקיר המבצעי” ו”החקירה הפלילית” – הילכו השניים יחד…?

מקורם הדקדוקי של המונחים תחקיר וחקירה הוא בשורש ח.ק.ר. שניהם מבוססים על איסוף ובדיקת עובדות ופרטים הנוגעים לאירוע שהתרחש. התחקיר משמש גופים וארגונים ביטחוניים לצורך ביצוע תחקיר מבצעי. החקירה משמשת את גורמי החקירה המשטרתית לצורך חקירה פלילית. ההבדל המהותי בין תחקיר מבצעי לבין חקירה פלילית הינו בתכלית אותה נועדו לשרת: בעוד שהחקירה הפלילית נועדה לגלות עבירות פליליות ומבצעיהן ולהוכיח אשמתם בבית המשפט בהתאם לסדרי הדין הפלילי הנהוגים, הרי שהתחקיר המבצעי נועד לצרכי שיפור וייעול ארגוניים ולמעשה מהווה כלי למידה. המאמר מתייחס לתחקיר מסוג התחקיר המבצעי המתבצע בגופים וארגונים ביטחוניים לרבות משטרת ישראל. המאמר עוסק גם באפקט “הרשומון” ועל כן במנגנון קביעת “האמת” בתחקיר המבצעי ובחקירה הפלילית. לבסוף, המאמר מדגיש שהצורך הארגוני בלמידה איכותית מאירועי עבר (שזו תכלית התחקיר המבצעי), איננו מהווה מחסה או מגן מפני חצייה אסורה של רף חוקי, ערכי ומוסרי.

הדיון באירוע “החייל היורה מחברון” מתאריך 24.3.16 הציף לשיח הציבורי שני תהליכים (פרוצדורות) המוכרים למי שעוסק בעולם האבטחה והביטחון: “תחקיר מבצעי” ו”חקירה פלילית”. אשר כאנשי מקצוע באבטחה שומה עלינו להכירם, לנתחם ולהבינם תוך הבחנה ברורה בהבדלים המהותיים ביניהם.

במסגרת המאמר, מוצגות תשובות לשאלות עיקריות:

  1. מה מבדיל ומה משותף לשני מושגים אלו?
  2. מהי תכליתו של כל הליך? והאם תלויים הם זה בזו?
  3. איך מתבצעים שני הליכים אלו ומי משתתף בהם?
  4. האם והיכן נעשה שימוש בחקירה פלילית בממצאים/אמירות  מתוך תחקיר מבצעי?
  5. האם קיימת זהות בין “אמת עובדתית” כפי שמשתקפת מתחקיר מבצעי ובין “אמת משפטית” כפי שמתבררת בחקירה הפלילית ובבית המשפט?

הערה: אין לראות בכתוב כייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי. כותב המאמר איננו משפטן.

הגדרות

הפירוש המילולי של תחקיר ושל חקירה, כפי שמופיעים במילונים ומקורות שונים:

תחקיר (ארגוני/מבצעי): “בדיקה של אירוע או תופעה שהארגון מעורב בהם, באופן המאפשר למידה, הפקת לקחים והסקת מסקנות… מבוסס על איסוף של פרטים ועובדות הקשורים לנושא הנחקרמתבצע באופן יזום, ומסקנותיו נועדו להצגת מצב קיים בפני אנשים אחרים… התחקיר אינו מיועד למצוא אשמים אלא לחשוף את העובדות, לשפר ולייעל.”[1] תחקיר מבצעי הינו בירור פרטי הביצוע של פעילות מבצעית מסוימת אל מול יעדיה, לשם קביעת ממצאים, הסקת מסקנות והפקת לקחים.”[2].

חקירה (פלילית/משטרתית)תהליך בירור וקביעת עובדות, גביית עדויות ואיסוף ראיות שנועד להשיג יעד מיעדי המשטרה (גילוי עבירות ומבצעיהן)[3]חקירה פלילית היא תחום במדע שימושי שכרוך במחקר של עובדות, המשמשות לזיהוי ואיתור להוכחת אשמתו של חשוד בפלילים.”[4].

המשותף והמבדיל בין "התחקיר המבצעי" ובין "החקירה הפלילית"

מתוך ההגדרות לעיל ניתן ללמוד כי מקורם הדקדוקי של תחקיר וחקירה הוא בשורש ח.ק.ר ושניהם מבוססים על איסוף ובדיקת עובדות ופרטים הנוגעים לאירוע שהתרחש. ההבדל המהותי בין שני התהליכים הינו בתכלית אותה נועדו לשרת:

בעוד התחקיר נועד לצרכי שיפור וייעול ארגוניים ולמעשה מהווה כלי למידה, הרי שהחקירה הפלילית נועדה לגלות עבירות פליליות ומבצעיהן ולהוכיח אשמתם בבית המשפט בהתאם לסדרי הדין הפלילי הנהוגים.

המרכיב העיקרי בתחקיר המבצעי הינו למידה מניסיון העבר (הקרוב/הרחוק) והוא מסתיים בהפקת לקחים שביטויים הוא: פיתוח ידע, הבנה ויכולות חדשות.

בחקירה הפלילית, לעומת זאת, אין הסתמכות על ניסיון העבר (אלא אם מדובר בשרשרת עבירות בעלות מאפיינים דומים) כדי לבסס חשד/אשמה בשל מעשה פלילי.

האם קיימים תלות ויחסי גומלין? האם והיכן נעשה שימוש בחקירה פלילית בממצאים/אמירות מתוך תחקיר מבצעי?

המענה לשאלת התלות בין שני התהליכים מותנה בזהות הארגון בו מתבצע התחקיר (. תנאי עקרוני להצלחת התחקיר הוא הנכונות לפתיחות וביקורת עצמית של המשתתפים בו כפרטים וכארגון. מאידך, הודאה באחריות למִשְׁגֶה עלולה להוות אמירה מפלילה בדין הפלילי וכאן בדיוק מונח “המוקש” העיקרי לקיומו של התחקיר המבצעי ואיכותו.

בצה”ל ובשב”כ, על דברים הנאמרים ונכתבים בהליכי התחקיר המבצעי  המתבצעים בהם או בשל פעולותיהם, חל חסיון מפני העמדה לדין פלילי (אי הפללה עצמית) וזאת בהתאם ל:

סעיף 539א. לחוק השיפוט הצבאי, תשט”ו-1955:

  (1) הדברים שהושמעו בתחקיר, פרוטוקול התחקיר, כל חומר אחר שהוכן במהלכו, וכן הסיכומים, הממצאים והמסקנות (להלן – חומר התחקיר), לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט במשפט בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמת פרט חשוב בתחקיר;  (3) חומר התחקיר לא יימסר לגוף חוקר.”

וכן בהתאם לסעיף 17 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס”ב-2002:

  (א) דברים שהושמעו בתחקיר פנימי ודין וחשבון שהוכן בעקבות תחקיר פנימי, לרבות פרוטוקולים, ממצאים, מסקנות והמלצות (להלן – חומר מתחקיר פנימי) לא יתקבלו כראיה במשפט, למעט בהליך משמעתי ובמשפט פלילי בשל מסירת ידיעה כוזבת או העלמה ביודעין של פרט חשוב בתחקיר.

(ב) לא יימסר חומר מתחקיר פנימי אלא באחד מאלה:

 (1) ראש השירות אישר את מסירתו לעובד ציבור שהחומר או חלק ממנו דרוש לו לצורך מילוי תפקידו או דרוש לאדם הנוגע בדבר;

 (2) ליועץ המשפטי לממשלה או למי שהוא הסמיך לכך, על פי בקשתם ולאחר שמיעת עמדת ראש השירות בענין;

 (3) ועדת הכנסת לענייני השירות, על פי בקשתה.

(ג) בסעיף זה, “תחקיר פנימי” – בירור שנערך בשירות, לפי הוראות השירות, בנוגע לפעילות של השירות, לרבות בדיקה פנימית, ותחקיר מבצעי. “

כלומר: בצה”ל ובשב”כ קיים, לפחות מבחינה משפטית, נתק בין שני ההליכים. יחד עם זאת אם מצא הפצ”ר או סגנו כי מחומר התחקיר עולה חשד לעבירה פלילית, רשאי הוא להורות על פתיחה בחקירה פלילית לאחר שנועץ בקצין שדרגתו לפחות אלוף. אולם להוראה לא יצורף כל חומר מתוך התחקיר המבצעי. כותב המאמר לא מצא שבחוק השיפוט הצבאי קיימת מניעה לזמן לחקירה פלילית, כחשוד או כעד או לעדות בבימ”ש, מי ממשתתפי התחקיר המבצעי גם אם דברים שאמרו בתחקיר לא נמסרו לגוף החוקר.

במשטרת ישראל התמונה שונה. ב”פקודת המשטרה (נוסח חדש), התשל”א-1971″ אין כל התייחסות לנושא מעמדו של התחקיר המבצעי והנאמר בו מול החקירה הפלילית. ואכן, לדוגמה, אירועי אוקטובר 2000 “גאות ושפל” שהיוו רעידת אדמה במ”י, נחקרו רק במסגרת “וועדת אור” (שהיתה וועדת חקירה ממלכתית עם סמכויות פליליות) ולא במסגרת תחקיר מבצעי ארגוני כולל. כל הלקחים המבצעיים, הארגוניים והלוגיסטיים שהופקו היו על בסיס ממצאי הוועדה בלבד. זאת בגלל שפעולת תחקיר שאינה מתואמת עם חקירה פלילית או וועדת חקירה רשמית, באותו עניין, עלולה להיחשב כעבירת “שיבוש חקירה/ מהלכי משפט” וכן החשש של המעורבים, מפני הפללה עצמית עקב דברים שייאמרו בתחקיר. דו”ח וועדת אור מתייחס לבעייתיות זו:  דוגמה לכך נמצאת במחדלים החמורים שנתגלו בדפוסי התחקור, הדיווח והתיעוד של אירועים בהם נטלה המשטרה חלקבמשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח ותחקיר מלא ואמיתי בזמן אמתבמקרים רבים לא נערכו תחקירים כלל לאחר אירועיםובמקרים אחרים התקיימו תחקירים חלקיים בלבדעל פיקוד המשטרה לפעול, ללא פשרות, על מנת להפוך את המשטרה לגוף המתחקר את עצמו ומתעד את פעילותו באופן אמיתי וככל האפשר – גם בשלמות. בהקשר זה, אין הוועדה מקבלת את הטענה, כי בהיעדר חיסיון חקוק לתוכנם של תחקירים, לא ניתן לקיים תחקירי אמת. החובה לקיים תחקירי אמת נובעת ממעמד המשטרה כנאמן של הציבור, ויש לה חשיבות רבה להבטחת רמת התפקוד והשירות של המשטרה. עם זאת, ראוי לשקול אם יש מקום לקביעת הסדר חקוק, דומה לזה שנקבע בחוק השיפוט הצבאי באשר לתחקירים הנערכים בצבא, תוך התאמות מתאימות. הוועדה מעלה שאלה זו לדיון מבלי לקבוע בה עמדה, שכן העניין לא נחקר על ידה עד תום.”[1]                                           

אין בכוונת המאמר למתוח ביקורת ו/או לבקר את וועדת החקירה ואין ספק שיש לא מעט מה לשפר בתרבות התחקור המבצעי במ”י, אבל אמירה בנשימה אחת שיש מקום לבחון כי גם במ”י יונהג הסדר חקיקה המעניק חסיון לדברים הנאמרים בתחקיר ומצד שני לא לקבל את הטענה כי היעדר הסדר כזה מקשה, שלא לומר לא מאפשר, לקיים תחקירי אמת, כשנושא זה לא נבדק כלל ע”י הוועדה, יכולה לבוא רק ממקום שבו חרב ההפללה העצמית אינה מונחת על צוואר

בסעיף 77. ל”חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס”ו-2005″ קיים הסדר חיסיון בסמכות השר לבט”פ, לגבי עניינים העלולים לפגוע בשלומו של אדם/ציבור או בדרכי פעולתה של המשטרה. אולם הסדר זה מתייחס לדין משמעתי ולא פלילי.

יוצא אפוא כי בצה”ל ובשב”כ יש ניתוק בין תהליך התחקיר המבצעי להליך החקירה הפלילית, למעט באותן עבירות של העלמת פרטים חשובים בתחקיר עצמו או מסירת ידיעה כוזבת. במ”י אין ניתוק שכזה ועובדה זו עלולה להוות מכשול בפני התפתחות תרבות ארגונית של תחקור ולמידה.

איך מתבצעים שני הליכים אלו?

מאפייני סדר הפעולות והנוטלים בהן חלק בביצוע תחקיר או הניהול חקירה פלילית:

התחקיר

התחקיר מתבצע באופן יזום ובצמוד לאחר קרות אירוע המחייב תחקיר, משתתפים בו כל מי שנטל חלק באירוע על כל שלביו, רצוי שחלק מהתחקיר יתקיים בזירת האירוע או חלקה ככל שניתן, תוך שימוש בכל עזר ויזואלי/אודיאלי קיים שהנציח את האירוע או חלקים ממנו. התהליך הקלאסי של התחקיר מתפתח מעובדות” לממצאים” מהם למסקנות (התשובות לשאלות ה”למה”) ומהם ללקחים ומשימות (מה צריך לעשות כדי לשפר ליקויים או לשכפל חוזקות). קיימת מתודולוגיה נוספת הנקראת (AAR: After Action Review) שפותחה ע”י חיל הים האמריקאי. היא מבוססת על תהליך ובו ארבע שאלות: מה ציפיתם שיקרה, מה קרה בפועל, למה יש פערים, מה מומלץ לעשות בעקבות זאת.

העיקרון המוביל בתחקיר הוא שכל משתתף למעשה מתחקר את עצמו ואת חלקו אך גם את עמיתיו ומפקדיו ולכן נהוג לכנות כל משתתף בתואר “מתחקר”. תפקידו של מנהל התחקיר הוא להכליל את העובדות, הממצאים והלקחים באופן שישרת את הארגון ומטרותיו. למרות שמטרת התחקיר איננה מציאת אשמים, אין מנוס לעיתים מלנקוט צעדים פיקודיים/מנהליים כלפי מי ממשתתפי התחקיר שאצלו התגלה ליקוי תפקודי מהותי באירוע המתוחקר. צעדים אלו מצויים בטווח שבין פעולות הדרכה ואימון מתאימים וכלה בהרחקה מהתפקיד בו שימש, בין אם באופן זמני או קבוע והכל בהתאם למהות הליקוי וחומרתו המבצעית/ארגונית והיכולת להטמיע השיפור האישי אצל האדם הנוגע. צעדים אלו אינם תלויים/קשורים להליך פלילי, אם נפתח, בקשר לאירוע נשוא התחקיר.                                                                                  

התחקיר מסתיים, בד”כ בתוך לו”ז קצר שלעיתים מוכתב ע”י הדרג הפוקד, לאחר שכל המעורבים השמיעו דבריהם ונבחנו גם ממצאים נוספים מאמצעים טכנולוגיים (מצלמות, מערכות הקלטת וידיאו, מערכות הקלטת קשר וכו’), סוכמו מסקנות ולקחים ליישום.

החקירה הפלילית

החקירה הפלילית מתבצעת בעקבות גילוי חשד לעבירה פלילית אך לא בהכרח בצמוד לביצוע המעשה עצמו, שכן לא תמיד מתגלה החשד מייד לאחר המעשה. ניהול החקירה מתבצע עפ”י חוקי המדינה ותקנות/נהלי המשטרה. פעולת חקירה שנעשית שלא עפ”י אלו עלולה להביא להענשת החוקרים ולהכשלת החקירה (ראיות ועדויות לא תתקבלנה מפאת אי חוקיותן). משתתפים בחקירה: ראשית כל החוקרים, בנוסף עדים וחשודים ככל שישנם ועולים במהלך החקירה. נאספים ממצאים מסוגים שונים היכולים לסייע באיתור חשוד/ים בביצוע ולשמש אח”כ כראיות להוכחת אשמה פלילית. בד”כ יעדיפו החוקרים לחקור עדים וחשודים בנפרד כדי למנוע תיאום עדויות.

אין לחקירה לו”ז מוכתב מראש (למרות קיומו של לחץ פיקודי לעיתים) וההתקדמות בה מותנית בגילוין של ראיות ועדויות. החקירה מסתיימת באחת מהסיבות הבאות: חוסר ראיות להעמדה לדין, חוסר אשמה פלילית במעשה ונסיבותיו, עבריין לא נודע, חוסר עניין לציבור, מות החשוד, התגבשות ראיות להגשת כתב אישום. בכל אחת מהעילות הנ”ל יש גורם מוסמך עפ”י חוק להחליט. גם אם חקירה הסתיימה/הופסקה בשל אחת מהעילות הנ”ל, היא יכולה להיפתח מחדש אם מתגלות עדויות/ראיות חדשות המצדיקות זאת.

"אמת עובדתית" מול "אמת משפטית" - מהי באמת "האמת"?

אפקט “הרשומון” מלווה כמעט כל אירוע, ועיקרו: באותו אירוע השתתפו/נכחו מס’ אנשים, וכמספר האנשים כך מספר הגרסאות השונות בצורה כזו או אחרת.  לעיתים נובע הדבר משונות אובייקטיבית של זווית הראייה, אך לעיתים נובע הדבר מהשפעות סובייקטיביות שונות.

לפיכך, נדרש מנגנון קביעת “האמת” בשני התהליכים הנדונים. בתחקיר המבצעי – זוהי “האמת העובדתית”. בחקירה הפלילית – זוהי “האמת המשפטית“.

לכן ראויה השאלה האם מדובר בשתי “אמיתות” זהות? ננסה לבאר את שני המושגים גם בהקשר של תכליתם של שני התהליכים בהם אנו דנים. בעיקרון, “האמת העובדתית” עוסקת בעובדות כפי שהתרחשו במציאות ההיסטורית וזאת על בסיס עדויות אנשים, תצלומים, סרטים, הקלטות, יומנים למיניהם וכו’ תוך נסיון לתאר אותם בנוסח אובייקטיבי “יבש” ונטול ערכיות מסוג כלשהו. זו אמת המתאימה לתכליתו של התחקיר המבצעי שנועד בעיקר ללמידה והשתפרות. “האמת המשפטית” מתבססת אף היא על עובדות אירוע, אולם בוחנת אותן באמצעות דיני הראיות בשאלה האם נחצה בהן רף פלילי המהווה עבירה לפי החוק. כלומר גם אם אין מחלוקת על עצם קרות אירוע ונסיבותיו, אין בכך בלבד כדי להבטיח כי הוא ייחשב כ”אמת משפטית” הנדרשת לצורך הרשעה בפלילים.                                                                                                              

בקצרה ניתן לסכם כי “אמת עובדתית” היא מה התרחש במציאות ו”אמת משפטית” היא מה ניתן להוכיח בבית המשפט.

אם נידרש שוב לאירוע של החייל היורה מחברון, העובדה שהתחקיר המבצעי (“אמת עובדתית”) קבע כי פעל שלא בהתאם לפקודות לא היה בה כשלעצמה כדי לקבוע את ה”אמת המשפטית” הנדרשת להרשעה פלילית בעבירה שיוחסה לו.

סיכום

  • שני התהליכים בהם המאמר דן, מקורם הדקדוקי העברי זהה ושניהם עוסקים בבירור עובדות אירוע ובניסיון להגיע לאמת ברורה.
  • אבל, התכלית של כל אחד מהם שונה וממנה נובעים גם ההבדלים באופן הביצוע, המשתתפים, מהות האמת הנדרשת, לו”ז וסיום כל תהליך.
  • בשני התהליכים נדרשת ומחויבת אמירת האמת בפני הגורם המברר. אך בעוד שבתחקיר התנהגות זו מוגנת (לפחות בחלק מהארגונים) בחסינות פלילית שמאפשרת פתיחות מירבית, הרי שבחקירה הפלילית שתכליתה מציאת עבריין והרשעתו, מאפשר החוק את הזכות לאי הפללה עצמית כחלק מזכויות החשוד.
  • תחקירים מבצעיים אינם משמשים או מיועדים לשמש כ”קרנות המזבח” למעשים פליליים חמורים. הצורך הארגוני בלמידה איכותית מאירועי עבר, איננו מהווה מחסה או מגן מפני חצייה אסורה של רף חוקי, ערכי ומוסרי.
מקורות
  1. מתוך אתר “מילוג”- המילון העברי החופשי ברשת (בקיצורים המתבקשים)
  2. מידעון ביה”ס למשפט פלילי (צה”ל)- רס”ן אירנה פיין, ספטמבר 2006
  3. ויקיפדיה
  4. מתוך אתר “מילוג”- המילון העברי החופשי ברשת
  5. דו”ח “וועדת אור” (ספטמבר 2003), שער שישי: סיכום ומסקנות, סעיף 27.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או  אחר, ואין לראות בכתוב משום מצג ו/או חוות דעת כלשהי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ואין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי.

המאמר נכתב על ידי:

לוגו של S.B.S פתרונות ייעוץ בטחוני, הדרכה ותרגול

שמוליק ברק. S.B.S פתרונות ייעוץ בטחוני, הדרכה וניהול

טיפים ומאמרים נוספים לרשותך

מה דעתך על המידע?

תמחור מהיר